מדוע התורה מאריכה בכל עבודות מלאכת המשכן עד לפרטי פרטים?

בחטא העגל נוצר חוסר אמון ופגיעה קשה בקשר בין האנושות לבין בורא העולם.  יתירה מכך, בני האדם הרגישו כי כבר הם אינם יכולים לסמוך יותר על עצמם ומעשיהם, המעשה גורם לכליה וכליון כפי שגרם מעשה העגל.

המעשים הפשוטים של חיי המעשה ביום יום, לצורך פרנסה וקיום האדם, מקטינים את היכולת להשקיע ברוחניות ובאמונה, אך במלאכות ומעשה המשכן אנו למדים כי גם מעשה חומרי קטן יש בכוחו לגרום להשראת השכינה.

לאחר השבר הגדול, היה צורך לתקן את האמונה באפשרות לקיים חיי מעשה ללא לחטוא בבורא עולם. לפעול לגדול ולעשות, ללא שאלו יפגעו באמונה התמימה והפשוטה בבורא עולם.

בדיוק לכן, מאריכה התורה במשך חמש פרשיות בבניית המשכן, שפרשתנו היא סיומה של מלאכת המשכן: הקמת המשכן והשראת השכינה בתוכו.

כאמור לאחר חטא העגל העולם נפגם והתקלקל, ולכן  היה צורך לתקן את העולם ומלאכותיו, יותר נכון לקדש אותם.

לצורך תיקון מלאכות העולם נבנה והוקם המשכן, שם, נעשו ל"ט פרטי המלאכות הקיימים לישובו של עולם, מתוך ובשביל השראת השכינה.

מסיבה זו, אנו למדים את איסורי שבת דווקא ממלאכת המשכן, רק במשכן יש את עיקרי מלאכות הקיימות בעולם, רק מהמשכן אפשרי ללמוד על העולם. ורק בשבת אפשרי לתקן את העולם מתוך אמונה כי שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.

היהדות מלמדת אותנו, לקדש את הפעולה והמעשה שמביאים להשראת השכינה מחד, אך גם להעריך את מנוחת ושלוות הנפש מאידך, על ידי קדושת השבת.

ביהדות, אין מעשים קטנים, הכל נחשב מעשה גדול או יותר נכון גם מעשה קטן ראוי לדבר גדול, להשראת השכינה, כפי פרטי המלאכות  שבבית המקדש.

נכתב על פי השפת אמת לפרשת פקודי שנת תרמ"א: והענין הוא כי קודם החטא היה ניתקן כל העשי' ולא הי' נמצא הרע בעולם והיו בני ישראל דביקים בשורש האחדות. ואח"כ נפלו ממדריגתם. והוצרכו לתקן עולם הנפרד. והוצרכו בירור ועדות שהגם שנפלו עודם מקושרים ומושרשים בשורש האחדות בהסתר. *וזה נתברר ע"י מעשה המשכן שהי' בו כל פרטי מלאכות שנמצאים בעולם והמשיכו והשרישו כל העשי' בשורשה.* וזהו פי' אמונה שע"י שממשיך הכל אל השורש האמיתי שורה בו ברכה אף שהוא למטה ממדרגת האמת